<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב זוטי דבי רב פפי</h1>
<h2>דף נ.</h2>
וכל אילו מר זוטרא ורב זוטרא שכתבתי לא ידעתי יחס שלהם, כי מתוך התלמוד לא מצאתי מפורש ראש ישיבה זולתי מר זוטרא שהיה עם רב אשי ומרימר כמו שכתבתי למעלה. ומצאתי בסדר הגאונים כי אחר נתן דצוציתא [שבת נ"ו ע"ב] הונא בנו וכתבתי בסדר הונא כי זה רב הונא רבה שהיה בימי ר', ובנו של רב הונא נתן ובן נתן עוקבא ובן עוקבא הונא ובן הונא זוטרא בנו ונ"ל כי זה היה מר זוטרא רבה ומ"מ ראיה לברר אין לי, ואחריו כהנא בנו ואחריו כפנא בנו ואחריו זוטרא בנו הוא הנקרא בסתנאי. ולמה נקרא שמו בוסתנאי, אמרו חכמים אבי אמו היה ראש ישיבה בבבל שעד ימי רב לא היה ראש בבבל שמנהיג את הדור אלא ראשי גלות זה הם שהיו מנהיגים ומימי רב ואילך ראש ישיבה עם ראש גלות שניהם מנהיגים וזקינו של זה בוסתנאי רב חנניא שמו, פעם אחת הלך אחד מן הרבנים של רב הונא ראש גלות למקום אחד מרשות ראש גלות שלא ברשות ראש ישיבה לקבוע פרק ומנעו ראש הישיבה, בא לו לראש גלות והלשינו, שיגר ראש גלות אחר ראש הישיבה ועשה לו רעות רבות וציוה שלא ליתן לו בית מלון והלך לו ראש הישיבה לבית הכנסת ולקח לו קיתון אחד של חרס ריקם והניחו לפניו, בכה עד שנתמלא דמעות ושתה לו לאחר צומו שצם באותו היום. בלילה ההוא נפל דבר בבית דוד ולא נשאר מהן בלתי בנו של ראש גלות זה והוא עדיין במעי אמו אשת ראש ישיבה, וראש הישיבה זצ"ל ישן וראה בחלומו שנכנס לפרדס אחד וראה שם אילנות משובחין והתחיל לעוקרם בקרדום שבידו ועקר הכל ולא הניח מכולן אלא אילן אחד קטן שהיה מוטמן בארץ, כשבא לקוצצו מיד ערער כנגדו זקן אחד אדמוני אמר לו אני דוד מלך ישראל וגן זה שלי הוא, לא דיי לך שהחרבת כל אילן שבו אלא אף זה הקטן שנשאר רצונך לעקרהו, וחרה לו לאותו זקן והכהו לראש ישיבה בשבט והלך לו, וניעור ראש ישיבה מיד פחוד, והנה פניו הפוכין לצד אחד, שיגר לביתו של ראש גלות והנה מת, ואשתו שהיא בתו של ראש ישיבה היתה מעוברת למה באה השמועה מכל סביבות בבל, שכל בית דוד מתו, מה עשה רב חנניה ראש ישיבה הלך והציע מצעותיו על פתח ביתה של בתו מבחוץ, והיו עוסקין שם כל בני הישיבה לפניו באותו מקום כל החדשים שהיתה אשתו של ראש גלות מעוברת עד שילדה זכר והעלהו שמו זוטרא ובוסתנאי לפי שלא נשתייר מאותו הבית בלתי הוא ופרדס בלשון ערבי בסתן, וכשנולד מיד חזרו פניו של ראש ישיבה לכשהיו, ולקחו ראש ישיבה לבוסתנאי זה אצלו ולמדו מקרא ומשנה תלמוד והגדה וכל דבר עד שנעשה חכם ובאותן הימים שלא היה ראש גלות בישראל הלך אחד מחתני בית דוד וישראל היה וכו' ולא הוברר לי יפה הזמן של רב חנניא זה, ודאי בימי אמוראים היה ואי איפש' לעמוד אם לפני רבינא ורב אשי או אחר, והמעיין בסדר רב שרירא גאון ויאמר שהדין עמי שנסתפקתי.
<h2>דף קנז.</h2>
רב זוטי דבי רב פפי, גרס' בשלהי מס' שבת [קנ"ז ע"א] מפירין נדרים בשבת ומייתינן לה נמי בנדרים פ' נערה המאורסה [ע"ז ע"א] איבעי' להו מפירים נדרים בשבת לצורך השבת או דילמא אפילו שלא לצורך השבת, ת"ש דתני רב זוטי דבי רב פפי אין מפירי' נדרים פי' בעל לאשתו דביום שומעו צריך להפר ואם עבר היום אין יכול להפר אפילו הכי אין מפירים אלא לצורך השבת ומסקנא משום דפליגי תנאי דתניא הפר נדרי' כל היום טפי לא אפילו נדרים שאין לצורך השבת מיפר ר' יוסי בר יהודא ור' אלעזר בר' שמעון אומ' מעת לעת ולדידהו לצורך השבת אין שלא לצורך השבת לא. וכה"ג נמי גרסי' בפסחים פ' מקום שנהגו [נ"ה ע"א] ר' מאיר אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם ארבעה [עשר] גומרה (בי"ד יום) [ביום י"ד] אפילו במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה עד חצות ומסקינן עלה בגמרא דדוקא שהוא לצורך המועד אבל שלא לצורך המועד עושה מלאכה עד חצות במקום שנהגו אין לא נהגו לא ש"מ לצורך אין שלא לצורך לא, ומסברא כיון דסלקא שמעתא דאין מפירי' נדרים אלא דוקא שהן לצורך השבת למ"ד מעת לעת יכול להפר, ה"ה נמי בי"ט דמאי שנא דכל דבר שהוא משום שבות בין משום רשות בין משום שבות דמצוה שבת חייבי' עליהן בי"ט כדתנן במס' ביצה פ' משילין, דכיון דהפרת נדרי' שבות מאי שנא י"ט והשתא קשיא לי ההיא דמסכ' ביצה פ"א [י"ד ע"ב] משלחים כלים בין תפורים בין שאינן תפורי' בי"ט אעפ"י שיש בהן כלאים והן לצורך המועד וכו', זה הכלל כל שניאותין בו בי"ט משלחין אותו בי"ט ובגמרא רב ששת שרא לרבנן [לשדורי] תפילין בי"ט א"ל אביי והאנן תנן כל שניאותין בו בי"ט וכו' הכי קאמר כל שניאותין בו בחול משלחין אותו בי"ט, ואמאי משלחין והא אינו לצורך המועד, וכל שהוא מותר לטלטל בבית כגון סנדל המסומר ומנעל שאינו תפור ממש אלא דנקיט (בסיט) [בסיכי] אע"ג דמותרת לטלטל, וכן תבואה לת"ק דר' שמעון דאין משלחין ומיהו בטילטול מותר כדאיתא בגמרא [שם ט"ו ע"א] אמר אביי סנדל המסומר אסור לנועלו ומותר לטלטלו מדקתני אין משלחי', דאי ס"ד אסור לטלטלו טלטולי אסור שלוחי מיבעי', ש"מ דכל הני דאין משלחין מותר לטלטל ושילוח דאסור משום שבות הוא דעניין הוצאה היא, מאי טעמא שרא רב ששת לשדורי תפילין ומוקי למתניתין דכל שניאותין בו בחול דמותר לשלחו בי"ט והוא אינו לצורך המועד, ונראה דהיינו טעמא נדר איסור גמור הוא כל זמן שלא הותר רכיב על הנודר איסור תורה, הילכך כשההפרה לצורך שבת משום עונג שבת לא העמידו דבריהם, וכן נמי למ"ד דאין הפרת נדר אלא ביום שמעו ואם חשכה שוב אינו יכול להפר גם בזה לא העמידו דבריהם הילכך אפילו שלא לצורך השבת התירו דתקנה גדולה היא, אבל שילוח כלים המותר' לטלטל בבית ואין עליהן איסור תורה אלא איסור דדבריהם ואין ראויין לבו ביום כגון מנעל שאינו תפור שאף בחול אין רוב העולם נועלין אותו ואפילו נקיט בסיכי וכן סנדל המסומר החמירו בו, וכן תבואה דאינ' עומדת לעשות מהן לודיות בכל הני גזרו שלא ישלח, אבל תפילין וכל תכשיט שעומד לנאות בו בחול וחכמים חשו לשום דבר בעניין תפילין [ערובין צ"ו ע"א], בשילוחו לא גזרו שהרי מותר הוא מן התורה, מיהו לפי הירושלמי משמע דאין לשלוח ביום טוב שום תכשיט שגזרו עליו בשבת משום שלפא ומחויא אבל תפילין בלבד מותר, דה"ג בשלהי פ"א ירושלמי דביצה תני ר' חלפתא בן שאול תכשיטין אסור לשלחן, אמר ר' מנא לא אמרן אלא לשלחן הא ללובשן מותר, תני מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק ואת הפינקס ואת הקרקש ואת המראה לכסות בהן את הכלים, אמר ר' אבהו מתניתין אמרה שאסור ללובשן דתנינן כל שניאותין בו בי"ט משלח בי"ט, אם אומר את שמותר ללובשן יהוא מותר לשלחן, ומה היא הדה דתני מטלטל את השופר ואת הפנקס ואת הקרקש ואת המר' לכס' בה' את הכלים כשיש עליהן תואר כלי, עד כדון תכשיטין של זהב ואפילו תכשיטין של (כלים) [כסף] אמרין בש"ר ירמיה אסור, אמרין בשם ר' ירמיה מותר, א"ר חזקיה אנא ידע סופה וראשה (טללין) [טליין] דקיקין הוון מתרביין בדרתיה דר' ירמיה אתא שאיל לר' זעירא א"ל לא תאסור ולא תשרי וצ"ע. גרס' ביבמות שלהי פ' כיצד אשת אחיו [כ"ה ע"ב], החכם שאסר את האשה בנדר הרי זה לא ישאנה וכו', ובגמרא איבעיא להו כנס מהו שיוציא, רב כהנא [אמר] כנס מוציא רב [אשי] אמר כנס אינו מוציא, תנא להו רב זוטי דבי רב פפי כמ"ד כנס אינו מוציא. ופי' רב זוטי דבי רב פפי הורגל לשנות שמועות וברייתות בבית מדרשו דרב פפי כמו שכתבתי למעלה בסדר רב זביד בדבי ר' אושעיא.
